<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימנים תק"י, תקי"א</h1>
<h2>דף לא:</h2>
ולענין כונה לנטילה שאמרת, כן האמת שצריך כונת הנוטל או הנותן כתנא קמא דרבי יוסי, וכמו ששנינו בתוספתא דמסכת ידים [פ"א ה"ז] דתנן הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות רבי יוסי אומר ידיו טמאות וקיימא לן כתנא קמא. ועוד נראה לי דההיא בריתא משבשתא היא דלא נחלק רבי יוסי בזה, דתנן בפרק קמא דמסכת ידים [מ"ה] הכל כשרים ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל מטה חבית על צדה ונוטל הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשני אלו, אלמא בחרש שוטה וקטן מודה רבי יוסי וקיי"ל דמתניתין משבשתא לבריתא היא. ומכל מקום למדנו ממנה דכונת אחד מהן בעינן. ועוד נראה לי ראיה מההיא דפרק כל הבשר [חולין ק"ו ע"ב] דאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה אלמא תנאי בעי. והא דתנן בפרק רביעי של מסכת מכשירין [מ"ז] ומייתינן לה בפרק השוחט [חולין ל"א ע"ב] פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ודייקינן מינה בפרק השוחט דלא בעינן כונה בחולין, כבר תרצתיה דההיא לאו טהורות לאכילת חולין קאמר אלא לנגיעת חולין שנעשו על טהרת תרומה. ומעתה מה ששאלת בנוטל ידיו מן הגוי ומשום דגוי אדעתיה דנפשיה קא עביד, אי משום כונה כבר נתבאר דדי בכוונת הנוטל כנוטל מחרש שוטה וקטן. אלא שעדיין יש להסתפק בו לפי שעשאוהו כזב [נדה ל"ד ע"א] ותניא בתוספת טהרות [ידים פ"א ה"ז] כל שאינו מטמא במשא כשר לנטילת ידים. אלא שדברים אלו לא נאמרו אלא לקדשים ולתרומה אבל לחולין לא, שאם כן אין לך עכשו נוטל משום אדם ואין לך מים ראויין לנטילה שכלן טמאי מתים הם לפחות, והדולה אפילו לא נגע במים מטמא הוא את הכלי והכלי הוא מטמא את המים. ומן הכל אדם נוטל לחולין בין מגוי בין מן הנדה והזבין שלא החמירו באכילת חולין כולי האי. וגם מה שאמרת מהו להטביל כלי על יד גוי. זו לא שמעתי אבל נראין הדברים שהוא מותר, שלא אמרו אלא בנטילת ידים לאכילה שהחמירו בה משום סרך תרומה.
<h2>דף קו:</h2>
ולענין כונה לנטילה שאמרת, כן האמת שצריך כונת הנוטל או הנותן כתנא קמא דרבי יוסי, וכמו ששנינו בתוספתא דמסכת ידים [פ"א ה"ז] דתנן הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות רבי יוסי אומר ידיו טמאות וקיימא לן כתנא קמא. ועוד נראה לי דההיא בריתא משבשתא היא דלא נחלק רבי יוסי בזה, דתנן בפרק קמא דמסכת ידים [מ"ה] הכל כשרים ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל מטה חבית על צדה ונוטל הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשני אלו, אלמא בחרש שוטה וקטן מודה רבי יוסי וקיי"ל דמתניתין משבשתא לבריתא היא. ומכל מקום למדנו ממנה דכונת אחד מהן בעינן. ועוד נראה לי ראיה מההיא דפרק כל הבשר [חולין ק"ו ע"ב] דאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה אלמא תנאי בעי. והא דתנן בפרק רביעי של מסכת מכשירין [מ"ז] ומייתינן לה בפרק השוחט [חולין ל"א ע"ב] פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ודייקינן מינה בפרק השוחט דלא בעינן כונה בחולין, כבר תרצתיה דההיא לאו טהורות לאכילת חולין קאמר אלא לנגיעת חולין שנעשו על טהרת תרומה. ומעתה מה ששאלת בנוטל ידיו מן הגוי ומשום דגוי אדעתיה דנפשיה קא עביד, אי משום כונה כבר נתבאר דדי בכוונת הנוטל כנוטל מחרש שוטה וקטן. אלא שעדיין יש להסתפק בו לפי שעשאוהו כזב [נדה ל"ד ע"א] ותניא בתוספת טהרות [ידים פ"א ה"ז] כל שאינו מטמא במשא כשר לנטילת ידים. אלא שדברים אלו לא נאמרו אלא לקדשים ולתרומה אבל לחולין לא, שאם כן אין לך עכשו נוטל משום אדם ואין לך מים ראויין לנטילה שכלן טמאי מתים הם לפחות, והדולה אפילו לא נגע במים מטמא הוא את הכלי והכלי הוא מטמא את המים. ומן הכל אדם נוטל לחולין בין מגוי בין מן הנדה והזבין שלא החמירו באכילת חולין כולי האי. וגם מה שאמרת מהו להטביל כלי על יד גוי. זו לא שמעתי אבל נראין הדברים שהוא מותר, שלא אמרו אלא בנטילת ידים לאכילה שהחמירו בה משום סרך תרומה.
